המטבח – שף תום גלס

“… כמו בספרות, הצורה בה המנות מתוארות בתפריט מזכירה שירה.
כמו במוסיקה, ישנו קצב לארוחה אדירה, וכשהיא זורמת ממנה אחת לאחרת זה כמו סימפוניה.
כמו בציור ופיסול, האספקטים הויזואליים של המנה יכולים להעצים את ההערכה כלפיה.
כמו בתיאטרון, הצורה בה משהו מוצג – ע”י אנשים בתחפושות, עם מוזיקה שמתנגנת בתזמון מדויק – היא חלק משמעותי מהחוויה כמו הדבר עצמו.
כמו בארכיטקטורה, בזמן שמבנה נבחן עפ”י הדרישות הפונקציונאליות הבסיסיות, מספק לנו מזון ומקלט –
אוכל מדהים כמו מבנה מדהים, הוא בעל פוטנציאל לספק השראה.”

(תורגם מתוך “Culinary artistry, by Andrew Dorneburg & Karen Page)

מעולם לא חשבתי להיות טבח או שף! האמת, גם לא סיקרן אותי מה מתרחש מאחורי הקלעים כשאכלתי במסעדות. פשוט אהבתי לאכול. אוכל תמיד היה בשבילי מעבר לצורך בסיסי, אוכל ניחם אותי ותמך בי. האוכל חיזק אותי כשהייתי חלש וחימם אותי כשקפאתי. האוכל גיבש את בני משפחתי ובכלל אם נחשוב על זה – העיקר בחגים, מפרספקטיבה אישית, הוא מנהגם של בני המשפחות השונות לחלוק אוכל עם הקרובים להם ביותר.

גדלתי בקרית אתא וכילד אני זוכר שתמיד אהבתי אוכל, כמעט ולא היה משהו שלא אכלתי. וכגרגרן צעיר ואשכנזי רק התרגשתי לגלות את האוכל של השכנים! אם נחשוב על זה זה כבר לא קיים – השכונה, הסבתא העיראקית שקוראת לנו מהרחוב שנאכל קצת קובה וסיגרים שהכינה, לאכול צהריים אצל החבר/שכן הגרוזיני וערב אצל החבר מהבית התימני…

מעולם לא חשבתי להיות טבח או שף! האמת, גם לא סיקרן אותי מה מתרחש מאחורי הקלעים כשאכלתי במסעדות. פשוט אהבתי לאכול. אוכל תמיד היה בשבילי מעבר לצורך בסיסי, אוכל ניחם אותי ותמך בי. האוכל חיזק אותי כשהייתי חלש וחימם אותי כשקפאתי. האוכל גיבש את בני משפחתי ובכלל אם נחשוב על זה – העיקר בחגים, מפרספקטיבה אישית, הוא מנהגם של בני המשפחות השונות לחלוק אוכל עם הקרובים להם ביותר.

גדלתי בקרית אתא וכילד אני זוכר שתמיד אהבתי אוכל, כמעט ולא היה משהו שלא אכלתי. וכגרגרן צעיר ואשכנזי רק התרגשתי לגלות את האוכל של השכנים! אם נחשוב על זה זה כבר לא קיים – השכונה, הסבתא העיראקית שקוראת לנו מהרחוב שנאכל קצת קובה וסיגרים שהכינה, לאכול צהריים אצל החבר/שכן הגרוזיני וערב אצל החבר מהבית התימני…

אז אם אתם שואלים את עצמכם איך הגעתי בכלל למטבח? …. במקרה!! רציתי בכלל להיות פסיכולוג. במהלך השנים נהניתי לראות איך אוכל פשוט שבישלתי, גורם לחבריי להרגיש טוב יותר. רציתי ללמוד איך לעזור לאנשים באמצעות בישול. במהלך הטיול של אחרי הצבא גיליתי שאנשים זרים נהנים מאוד מהאוכל שאני יוצר. החלטתי להתמקצע במטבח ומרגע שנכנסתי פשוט התאהבתי! הסרוויסים, החום, התנועה כל הרגעים הקטנים….

מהר מאוד התקדמתי אל אחת המסעדות הטובות בתל אביב – ‘מסה’ של השף אביב משה. התקדמתי מעמדה לעמדה ובדרך השלמתי את לימודי הטבחות והקונדיטוריה בבית הספר בישולים בת”א

אחרי שנים של עבודה במסעדת מסה התקדמתי למסעדות כמו ‘סזרינה’ של השף מאיר אדוני ומסעדת ‘מריפוסה’ החדשה והמפתיעה.

אני רוצה שתיקחו חלק ברגשות, החוויות וסיפור החיים שה”הפלגה” הזו מאפשרת לי לחוות. מהחתך הראשון ועד לרוטב המושלם, הריחות, הרעשים והקסמים שאנחנו מבצעים, בזמן שאתם בדיוק עצרתם כדי ללגום מהיין ולנוח מהצלחת…

המטבח הוא העולם שלי ואתם מוזמנים להציץ לתוכו.

תהנו!

רוצים לפגוש את השף?